לא כל פרח פורח באור יום

לפעמים צמיחה מתרחשת דווקא בתקופות שקטות וחשוכות. לא כל תהליך נראה כלפי חוץ, ולא כל פריחה מתרחשת באור. הפוסט הזה נוגע באפשרות שדווקא שם משהו נפתח.

ְשמעתי דיסקורס של אושו. אושו דיבר על פרחים שפורחים רק בלילה, ואמר:

“If the day is not the right time for you, no need to be worried: there are flowers which only open in the night when everybody has gone to sleep.”

(אם היום הוא לא הזמן הנכון עבורך, אין צורך לדאוג: יש פרחים שנפתחים רק בלילה, כשכולם כבר הלכו לישון.)

היה משהו שמאוד נגע בי במשפט הזה, והביא דמעות לעיניי. משהו מנחם, כמו חיבוק של אמא.

אושו הזכיר לי שלא כל צמיחה ופריחה מחייבת אור יום.

ישנם תהליכים שנפתחים דווקא בשקט בשקט, בחשכה, כשאף אחד לא רואה.

הלילה, אצל אושו, הוא לא רק זמן ביום. הוא מרחב פנימי.

מקום שבו אין רעש, אין פומו, אין מאמץ להיות מי ומה שמצפים ממני.

ושם, דווקא שם, משהו יכול סוף סוף להיפתח בעדינות.

ובאופן בלתי נמנע, המילים האלה נגעו בי גם בהקשר אחר.

החשיכה כתקופה. הימים האפלים, הקשוחים, המבלבלים, כמו אלה שאנחנו עוברים בארץ.

נדמה שאלו ימים שבהם שום דבר לא פורח. שהכול קפוא, מכווץ או סגור.

והנה בא המשפט הזה והציג לי זווית נוספת של התבוננות:

שגם בתקופות חשוכות מתרחשת צמיחה ופריחה.

פריחה שקטה, אולי קצת יותר נסתרת, אבל עוצמתית מאוד בניחוח שלה.

ואולי - לא כל פרח נועד לפרוח במהלך היום.

יש כאלה שמחכים ללילה.

ואז, הם נפתחים.